החלטה בתיק ב"ל 30897-05-12

1.         לבית-הדין הוגשה ב- 5/12 תביעת התובע הטוען כנגד חוב שנוצר לו אצל הנתבע בעקבות החלטה על דחיית תביעתו והחזר כספים שקיבל התובע מהנתבע שלא כדין.

            התובע בתביעתו ביקש את ביה"ד להורות לנתבע להפסיק את הליכי הגביה כנגדו בגין החוב וזאת בהעדר זכות בדין ובנוסף כי החוב התיישן. על כן טוען התובע כי למוסד לא עומדת הזכות בדין לפעול כנגד התובע.

            עוד טוען התובע כי הנתבע ישן על זכויותיו בגביית החוב ועל כן משחלפה לה תקופת ההתיישנות לגביית החוב ולאור השיהוי הנתבע מנוע מלפעול כנגד התובע בהליך לגביית החוב.

2.         הנתבע טען בכתב ההגנה וכן בבית-הדין כי דין התביעה להידחות על הסף בשל התיישנותה, שכן בסיס ההחלטה להליכי הגביה אותם מפעיל הנתבע כנגד התובע, הינם בהחלטת הנתבע עוד מ- 5.6.05.

בהחלטה זו הודיע הנתבע לתובע כי ההכרה בתאונת עבודה שאירעה לו לטענתו בשנת 1996 בטלה וכל התשלומים ששילם לו הנתבע בגין תאונה זו, היינו דמי פגיעה ומענק נכות שולמו שלא כדין ולכן נוצר לתובע חוב בגין סכומים אלו ועליו להשיבם לנתבע.

            הנתבע קיבל החלטתו הנ"ל  ממידע שהתקבל בידי הנתבע כי התאונה שהוכרה לא הייתה תאונת עבודה, אלא תאונה במסגרת עיסוקיו הפרטיים, ועל כן אינו זכאי לסכומים ששולמו לו ע"י הנתבע.

3.         יובהר כי הנתבע בדיון  וכן בכתב ההגנה המתוקן שהוגש על ידו, עמד על טענתו המקדמית כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנותה שכן המכתב אשר הקים את הזכות לגביית החוב מהתובע וכן המכתב אשר שלל את זכויותיו לדמי פגיעה ומענק, נמסר לתובע והתובע לא פנה או ערער על החלטה זו עד כה. עוד טען הנתבע כי אף כעת אין מדובר בערעור על ההחלטה, אלא על עצם דרישת החזר החוב הכספי והליכי הגביה.

4.         ואלו הן העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת כפי שעלו מהמסמכים וכתב הטענות שבפנינו :

א.        התובע הגיש תביעה זו לנתבע וטען כי נפגע בעבודתו כעובד שכיר בחברת חצות וחצי ב- 24.12.96. לטענתו הוא נדרש ע"י מעסיקו לתקן תקלה במנוע חשמלי, המנוע היה על גג הבניין וכאשר הושיט ידו למנוע המדחס החל לעבוד, פגע באצבעות וגרם לקטיעת אצבעות 2-3 בכף ידו השמאלית.

ב.         הנתבע כאמור קיבל את תביעת התובע לאירוע הנ"ל ושילם לו את דמי הפגיעה והמענק על הנכות שנקבעה לו.

ג.         בשנת 2005 התגלו לנתבע, עובדות וראיות שלא היו ידועות לו קודם לכן, כי האירוע בו נפגע התובע לא היה פגיעה בעבודה כפי שפירט בתביעתו וכמפורט בסעיף א' לעיל אלא בתחביב מצנח רחיפה.

            העובדות נודעו לנתבע מממצאי חקירות בהליך שניהל התובע מול כלל ביטוח.

ד.         לאור מידע זה הוציא הנתבע מכתב לתובע ביום 5.6.05 בו הודע לתובע מפורשות על החוב שנוצר לו כתוצאה מהחלטת הנתבע על כך שהוא חוזר בו מהכרתו בתביעת תאונת העבודה. למכתב זה צרף הנתבע את הסיבה לדחייה וכן איפשר לתובע לערער על החלטה זו לבית-הדין לעבודה.

ה.        בעקבות מכתב זה פנה ב"כ התובע לנתבע ועל כך השיב הנתבע במכתבו ב- 6.7.05 וצרף את כל חומר החקירה והעדויות על בסיסם ניתנה החלטת הנתבע מ- 6/05 . כן היפנה הנתבע לפסיקה על בסיסה טען הנתבע כי רשאי הוא לבטל בדיעבד הכרתו לתאונת עבודה.

ו.         התובע אף התכתב עם הנתבע במהלך שנת 2007, שוב על עצם קביעתו והחוב, אך לא הגיש תביעה לערער על החלטת הנתבע לבית-הדין.

ז.         התובע קיבל מכתב דרישה תזכורת ואזהרה לפני עיקול על החוב שנוצר לו כתוצאה מהחלטת הנתבע מ- 6/05, ביום 7.5.09.

ח.        ביום 23.2.12 קיבל התובע צו לעיקול נכסיו ע"י הנתבע ומכתב זה הוא אשר הביאו להגשת התביעה לבית-הדין, בה טען כנגד החוב הנטען וכנגד עצם גביית החוב.

            הכרעה

5.         הנתבע טען כי דין התביעה להידחות על הסף מאחר ומכתב הדחייה שעל בסיסו החלו הליכי הגביה כנגד התובע נמסר לו ביום 5.6.05 והפך לחלוט בשל העדר הגשת ערעור כנגד הנתבע על החלטה זו. כך משהפך המכתב לחלוט אף החוב הפך לחלוט ולכן לא קמה לתובע כל עילה להגיש את התביעה בשל התיישנותה.